מרווחי קצוות חמים- לזכוכית בידודית: האם אתה באמת מכיר אותם?
ראשית, ראוי לציין כי ל"מרווחי קצוות חמים- לזכוכית בידודית יש היסטוריה ארוכה להפתיע, לאחר שהופיעו לראשונה בשנת 1950. נכון לעכשיו, טכנולוגיית האיטום הנפוצה ביותר בשוק היא מערכת המרווחים-הדור השני. טכנולוגיה זו מספקת לא רק תמיכה מבנית והפרדה עבור זגוגיות הזכוכית, אלא גם פועלת יחד עם חומרי ייבוש וחומרי איטום ליצירת מערכת איטום מלאה ואטומה. זה פותר ביעילות בעיות נפוצות כגון חדירת לחות, ביצועי איטום גרועים וחיי שירות קצרים. זה באמת חידוש מרשים למדי, לא?
ככל שהתקדמה טכנולוגיית הרכבת הזכוכית המבודדת, גם החומרים המשמשים למרווחים השתפרו משמעותית. מעבר למרווחי אלומיניום מסורתיים, רוב המרווחים בשוק כיום נחשבים "מרווחי קצה חמים-"-שם שבהחלט נשמע מזמין. על פי תקנים בינלאומיים, מרווח קצוות חם- חייב להיות בעל ערך העברה תרמית (גורם מוליכות תרמית) של 0.007 או פחות. לעומת זאת, למרווחי אלומיניום סטנדרטיים יש מקדם מוליכות תרמית של 0.112, ולמרווחי נירוסטה רגילים יש ערכים גבוהים אף יותר; כתוצאה מכך, שניהם מסווגים כ"מרווחי קצוות קרים-."
במציאות, כל מרווח שעומד בסטנדרטים בינלאומיים יכול להיות מסווג כמרחץ חם-לקצה, ללא קשר לתהליך הייצור או לחומר בו נעשה שימוש. בואו נסתכל על כמה סוגים נפוצים. הראשון עשוי מחומר תרמופלסטי; בעוד שהוא מציע חדירות לחות ומוליכות תרמית נמוכים בהרבה מאשר מרווחי אלומיניום, העלות הגבוהה יותר הגבילה את האימוץ הנרחב שלו בתעשיית הדלתות והחלונות עד כה. הסוג השני משלב פוליפרופילן עם נירוסטה; זהו כרגע מרווח הקצה החם הנפוץ ביותר- המשמש בדלתות וחלונות מגורים. לבסוף, ישנם מרווחים עשויים מחומרים מרוכבים-מחוזקים בפיברגלס בשילוב עם סרטים מרוכבים לא-מתכתיים; אלה נמצאים לעתים קרובות במוצרים מיצרני דלתות וחלונות בינוניים-עד-גדולים{{10}.
